פסטיבל מטאור נחשב לחלוצי מסוגו בישראל מבחינת הקונספט שלו – שילוב של אמנים בולטים מישראל ומחו"ל בפסטיבל אשר נפרש על פני 3 ימים בלהבות הבשן, קיבוץ עם נוף פסטורלי בצפון. הפסטיבל התקיים בסופ"ש האחרון ועורר ציפיה גדולה בקרב קוני הכרטיסים – הנה סוף סוף קמה הפקה גדולה בארץ שיצרה פסטיבל עם ניחוח בינלאומי כאן בישראל – 6 במות ומאות הופעות של אמנים זה ממש סוג של רעידת אדמה בתחום ההופעות בישראל.
נכון, קיימים בארץ פסטיבלים נפלאים כמו פסטיבל האינדינגב ופסטיבל יערות מנשה – אך כאן מדובר בפסטיבל בקנה מידה שונה לגמרי – שמות כמו לנה דל ריי (שכידוע ביטלה את הופעתה כשבוע לפני פתיחת הפסטיבל), פושה טי, אסאפ פרג הם בהחלט שמות גדולים, זאת לצד אמני ענק בסדר גודל ישראל כמו הדג נחש, ברי סחרוף, רמי פורטיס, בלקן ביט בוקס, קותימן וכמובן זאת לצד אמני אינדי רבים היוצרים מוזיקה מעניינת במגוון ז'אנרים. השילוב הזה הוא זה מה שהופך את הפסטיבל לחדשני וייחודי מסוגו. אין ספק שהקונספט לא אכזב וזה היה פסטיבל, זאת למרות הביטולים הרבים של אמנים רבים ובולטים (בראשם דל דריי ואוף מונטריאול). יחד עם זאת, היו כמה ליקויים ארגונים שטיפה הותירו חמצמץ מהפסטיבל.
ההופעות בפסטיבל לא אכזבו
הפסטיבל נמשך 3 ימים, מחמישי ועד שבת. נראה כי מרבית מבאי הפסטיבל קנו כרטיסים לשישי-שבת בלבד, מה שהוביל לפספוס מספר הופעות איכותיות שנערכו דווקא ביום חמישי. אסאפ פרג, אמן ההיפ הופ נתן שואו גדול ביום הראשון ועשה חשק לעוד, ואכן היה עוד בתחום ההיפ הופ, הז'אנר ששלט בפסטיבל מטאור. דנזל קארי, פליינג לוטוס ופושה טי, (אולי האמן הנחשב ביותר בפסטיבל לאחר הביטול של לנה דל ריי ואוף מונטריאול) נתנו גם הופעות מעולות כששילהבו את הקהל בהופעות בלתי נשכחות. היו מעט בעיות סאונד, אך הן טופלו, כך שבסופו של דבר הקהל קיבל תמורה למה שהוא שילם. הופעות בולטות בפסטיבל היו של הבלקן ביט בוקס, קותימן, המסך הלבן, דה גרייט מאשין, סולווקס, אמין טובין ומופעי הסיום של הדג נחש ורמי פורטיס.
אסאפ פרג משלהב את הקהל ביום הראשון של הפסטיבל
קותימן מקפיצים את הקהל
אין ספק שמדובר בחוויה של ממש, פסטיבל ראשון מסוגו שמשלב הופעות של אמנים ישראלים ואמנים מחו"ל, כשהמוני חובבי מוזיקה מכל הארץ באים ליהנות יחדיו ממוזיקה איכותית, שלאו דווקא שוררת במיינסטרים המוזיקלי של תחנות הרדיו ופלטפורמות מוזיקה נוספות בישראל. נראה כי בסה"כ הקהל היה מחובר אחד לשני, ושררה באופן מסוים התחושה כי חו"ל זה כאן, כאשר הפסטיבל הזכיר במעט את סגנון הפסטיבלים באירופה והמעט הזה זה המון. מדובר בסנונית הראשונה, והתקווה היא שהפסטיבל ימשיך עוד שנים רבות כאשר בשנים הבאות הוא יהיה מאורגן טוב יותר ויספק לנו חוויות בלתי נשכחות עד שיום אחד נוכל להגיד בלב שלם – אירופה זה כאן.
ליקויים ונקודות לשיפור
אמנם מדובר בפסטיבל ראשון מסוגו אשר נערך לראשונה וכמו כל פסטיבל שסובל מחבלי לידה, מן ההיגיון שיהיו בו מספר ליקויים ונקודות לשיפור לפעמים הבאות. למרות זאת, נותרת התחושה כי חלק מהפתרונות לליקויים היו די טריוויאלים, פתרונות שחברת הפקות מכובדת כמו "נרנג'ה" הייתה צריכה לחשוב עליהן מראש. אז באילו ליקויים ארגוניים מדובר? נציג פה חלק מהם:
א. אי היערכות לחום הנוראי ששרר במקום – הדבר התבטא במחסור בציליות באזורי הבמות והקמפינג, כל המתחם של הפסטיבל הינו גדול, כך שבאי הפסטיבל נאלצו ממקום למקום בחום הרב כשהשמש קופחת על ראשם כאשר חלק ממתחמי ההופעות היו רחוקים אחד מהשני. גם באזור הבמות לא היו ציליות, אך לפחות דאגו להתיז מים מרשת צינורות שהוקמה מעל במות ההופעות. דבר שני הוא מחסור במים, אם זה בזרם חלש לפרקים בברזים בסמוך לשירותים הכימיים ואם זה במקלחות כשלעיתים לא היה זרם כלל!. חווייה די טראומתית למי שנמצא באמצע המקלחת ומגלה שהזרם פסק, או למי שהלך בחום הכבד כדי למלא מים בברז רק כדי לגלות שאין מים. מעבר לכך היה גם מחסור במים בחלק מהדוכנים, כאשר בחלקם המקררים לא עבדו כמו שצריך, כך שאנשים נאלצו לשלם על בקבוק מים חם, רק כדי להרוות את צמאונם ולא להתעלף בחום הקופח.
ב. אי הנחיה מסודרת בנוגע לציוד שניתן להביא לפסטיבל – במקום להכין רשימת הנחיות מפורטות בנושא, דבר שיכול היה לחסוך בזבוז זמן רב ועוגמת נפש לבאי הפסטיבל, מה שנוצר זה אי ודאות מוחלט בנושא. שאלות רבות בנושא עלו בקבוצת הפייסבוק של הפסטיבל אך התשובות לא היו ברורות. רק לאחר "חוויה" בשטח עצמו, אלה שנכנסו לפסטיבל דיווחו כי יש איסור להכניס ספריי מכל סוג שהוא, קופסאות שימורים, אלכוהול (גם למתחם הקמפינג שלא הופרד מבמות ההופעות) ועוד. כך נוצר מצב שבעמדות הבידוק נותרו ערימות של קופסאות שימורים, בשמים וציוד נוסף לאכזבתם של משתתפים רבים ששילמו על הציוד ממיטב כספם.
ג. דוכני מזון – הגישה אל אזור דוכני המזון הייתה די נוחה, היו לא מעט דוכנים, אך איכות המזון לא הצטיינה והמחירים, כמו במרבית הפסטיבלים, היו גבוהים מאוד. ייתכן כי במקרה הזה זה אפילו היה קצת יותר מעבר לסטנדרט. מעבר לכך, נראה שלא הייתה היערכות לביקוש רב וצפוי, כמו למשל לקפה בבקרים. דוכן אחד של קפה עם 2 עמדות נאלץ לשרת תור גדול של משתתפים. העובדים השתדלו לעשות מאמץ במתן השירות, אך התורים היו גדולים ודי מתישים, תחושה די מבאסת להמתין זמן רב רק בשביל הקפה של הבוקר, לא דרך נחמדה להתחיל את היום. מה גם שבדוכן זה נגמר מהר חלק מהציוד והמוצרים, כמו קרח וחלב סויה.
ד. אי הפרדה בין מתחם הקמפינג למתחם ההופעות – כפי שצוין לעיל הדבר מנע כניסה של גזיות ואלכוהול.
ה. דיליי בהופעות – לא מעט מן ההופעות בפסטיבל החלו לאחר עיכוב, הדבר גרם לשיבוש בתכנון של משתתפי הפסטיבל שניסו לתאם בין ההופעות השונות. דבר שנפגע בשל העיכובים ועקב המרחק בין הבמות (מרחק שלעיתים נראה כמו נצח בשעות החמות של היום). עוד יש לציין כי עקב הביטולים הרבים לא היה ברור מהי התוכניה הסופית, דפי התוכניה שהודפסו היו מעטים וחבל שלא היה עדכון לו"ז יומי באזורים של במות ההופעות.
ו. מחסור בעמדות הטענה – על מנת לקנות מזון ושתייה בדוכנים השונים היה צריך להטעין בכסף את צמיד ההשתתפות בעמדות ההטענה. אין בעיה עם הקונספט, אך הבעייתיות היא שוב – קשורה לשטח הגדול של הפסטיבל והמרחק הגדול בין הבמות השונות. במידה והייתה עמדת הטענה לכל אזור של הופעות זה היה מעולה, אך נוצר מצב למשל, שבשעת שיא החום, משתתף שרצתה לקנות מים בדוכנים שבאזור של מתחם "מאדים" ו-"נוגה" והצמיד שלו היה ריק, או לא מלא מספיק כדי לקנות את המים, נאלץ ללכת עד לעמדת הטענה רחוקה מחוץ למתחם. דבר שאינו הגיוני בעליל, זה אומר גם להפסיד חלק גדול מההופעה וגם להתיש את הגוף בהליכה תחת שמש ואבק.
אלו רק חלק מהליקויים הבולטים של הפסטיבל וכולנו תקווה שיופקו לקחים בשנה הבאה ונזכה לפסטיבל "מטאורי" שיצדיק את השם שלו.
