אביב גדג’ ילד של מהגרים

מאת: אסתר קובי

אביב גדג’ הוא זמר רוק ישראלי אותנטי, יוצר מקורי וממקימי להקת אלג’יר. אביב עבר כברת דרך בחייו ובעולם המוסיקה עם עשייה רבה שהכתירה אותו כיוצר מוערך וזוכה פרס אקו״מ לעידוד פרסום היצירה למחבר 2013. גדג’ עולה על הבמה, ללא הלצות או ניסיונות מתוחכמים להרשים, אלא בפשטות ועם נשמה גדולה, כדי לספר אמת בכתיבה מרמזת ומדייקת שנגעה, צמררה, הלהיבה והובילה קהל שלם להתמסר לחוויה.

הגעתי אמש אל הבארבי מבלי שהכרתי את התופעה המהפנטת ששמה אביב גדג’. קהל כה מגוון עד כדי פליאה מילא את הבארבי והמתין בקוצר רוח לגדג’ והלהקה. והנה הם עלו ובבת אחת הטיחו בנו מופע אנרגיות, גיטרות מנגנות, תאורה צבעונית ועשן על הבמה, כל זאת בזמן שאביב כמו מתפלל בשיר הפותח ‘מקדשים’ בקריאות משיר עשוי טוב “כל האותות והמופתים, האורות והתומים, לא ישנו לי” והנה אני מסוקרנת. השיר ‘כביש מהיר’ שבא אחריו מתחיל בתאורה עמומה מעשן, ממחיש אווירה קודרת בסמטה אפילה ולאט לאט מתבהרת תמונה ועימה סיפור מרתק של גדג’ שקורא:”דבר חזק כשאתה מדבר אמת”.

גדג’ שר בציניות אך גם חושף כאב שמדבר אל כולנו. המופע ליקט להיטים של אביב גדג’ מהאלבום הקודם, מ’אלג’יר’ ומהאלבום החדש שיצא לא מזמן ‘ילדים של מהגרים’. חשוב לפאר את האיכויות המקצועיות של הלהקה שמלווה אביב בכל ההופעות. ביצועים מאלפים שלא מביישים את להקות הרוק הטובות ביותר שנשמעו כאן ובלתי היה אפשרי לא להתפעל מעבודת תיפוף וגיטרות מצוינת, וגם הצטרפות לפרקים של ניקי המתוקה עם הכינור (סולמה).

ההופעה היתה ארוכה אבל ראוי לציין כמה רגעים בלתי נשכחים (לפי סדר ההופעה):

השיר ‘דבר אלי’ של אלג’יר התחיל בתיפוף זועם ומכין, מתאר בו רגע מעניין ובלתי נשכח “דבר אלי עכשיו לפני שיהיה מאוחר, כי אין מי שיגיד ואין מי שידע” הקהל מתמסר כבר בשלב הזה. אחריו אביב מבצע את ‘אמונתי מנגנת בלילות’ בוריס שולף אקורדיון, הכינור פותח וסולו של אביב משנן מילות שירה נוגעות, מילים כה חזקות עד כי מבהירות מהי נפש האמן שמצליחה להעלות אותן על הכתב. עוד שיר זכור היה ‘עיר בלי זיכרון’ עם אצבע מופנית אל העיר תל אביב. עיבוד מעולה, ניגון מזמין ומותח עם שילוב מדהים של מוזיקה אתנית, רוק מכסח עם ישראליות והשתוללות על הבמה בתחושה של איבוד חושים. באותו נושא, נרשם ביצוע ראשון על במה של שיר הפרידה של גדג’ מתל אביב – ‘אלנבי בלוז’ באווירת ייאוש ושירה ברקע של רון בונקר (גיטרה) והילה רוח שהצטרפה קודם לשיר ‘ונוס בתמוז’.

‘דם על הים’ של אלג’יר היה שיר חזק על התפרקות שחדר אליי גם בעזרת תיאטרליות של תאורה דרמטית וביצוע נרגש. מקרה אובדני ידוע של אביב בעברו הישן מקבל משמעות בביצוע זה, משהו בקולו מתאר מצב והקהל מהופנט מעוצמת הכנות. ‘חלל הריק’ הוא עוד שיר נפלא שראוי לציין בביצוע רוק איכותי ואחריו, יהוא ירון פותח בנגינה עממית את השיר ‘גאולה’ שמפתיעה עם סגנונו ועם אמירות שלא פונות בהכרח לתקופה בת זמנינו אך קולעות למצב חברתי אקטואלי “אם זאת גאולה אז מה עדיף לנו? גלות!”. זאב טנא מצטרף לשיר זה וקופץ לקצב המוסיקה החגיגית עם נעימות מזרחיות, אביב ויהוא חייכו שם בהנאה. עוד מרגעי המופע הצוהלים היה ‘יוון’, שיר מימי אלג’יר בקצב ים תיכוני מהנה בהשפעת שורשים מזרחיים של גדג’, ותזמורת עשירה של כלי נגינה על הבמה עם רצון סוחף לרקוד ולשיר “לא משנה מה יביא יום…”.

הביצוע הזכור לי ביותר, שהשאיר אותו בפה פעור (אני לא מגזימה) היה ‘לא מקום לחלשים’. זו היתה חוויה אקסטטית שמתחילה בשינון מנטרה ברקע “זה לא מקום לחלשים” על ידי יהוא ירון, טנא עולה שוב ויחד עם אביב השיר התעצם בכוח. היה זה מופע של שיר אחד עמוק, נכון, מעקצץ באמיתותו עד כאב ועונג, מעין דילמה לא פתורה ואומץ רב המופגן דרך מוסיקה על במה. גאוני!

סיקור הופעות

עקבו אחרינו בפייסבוק 

X