ביידיש זה אפילו יותר מצחיק! – שממל בהופעה בתמונע

מאת: אביטל פרוקופף

מרגע ששממל עולים לבמה, הזמן עף. לא ברור איך ומה, פתאום מודיע שם חממי, בטרם ישירו את “האפי סונג”, שזה יהיה השיר האחרון “לכאורה”. איך כל כך מהר הגענו לשלב ההדרן?! אני תוהה בקול רם, הרי רק לפני שניה התחילו את ההופעה… מבט קצר בשעון מבהיר לי שכבר חלפה כמעט שעה במהלכה ביצעו 11 שירים ואני פשוט לא שמתי לב, בעיקר כי מאוד נהניתי.

זאת החגיגה של שממל – כולכם מוזמנים לעלות לסיפון הרפסודה הסמי חסידית-סמי רוקיסטית-סמי תיאטרלית-סמי קונספטואלית, ולהשתולל עם כולם. כשמדובר בשממל, זה הרבה “כולם”. כלי נשיפה מכל המינים (סקסופון , חצוצרה וטרומבון), קלידים, תופים, גיטרות ובס ועל כולם בגאון מנצח דרור ויידמן בקול צלול ומקסים, בטקסטים מגוונים ובהפוגות קומיות משעשעות.

שממל הם בהחלט חבורה חבורתית שכל אחד מחבריה (עשרה חברים בלהקה!) הוא קריטי ונדרש על מנת שהרפסודה לא תשקע (אם מתעלמים מהפרדוקס), אך את ההצגה אתמול ללא ספק גנבו ויידמן וחממי, ה”קפטנים” של המטרה המשייטת. שניהם בורכו בקול מצוין וסוחף, ויידמן כובש את לב הקהל, חממי מפליא בנגינת גיטרה במיטבה ושניהם יחדיו מפוצצים בכריזמה שמשדרגת את ההופעה והופכת אותה לחגיגה חסרת רסן.

ההופעה כללה חומרים חדשים עליהם עובדים חברי הלהקה, שייקח זמן עד שייטמעו חזק חזק ויהפכו להמנונים, בדומה לשירים המוכרים והטובים. כבר כמעט שש שנים שהם פעילים והם מצליחים לצבור עוד ועוד קהל נאמן, שמדקלם את הטקסטים וקופץ במקומות הנכונים.

השילוב של טקסטים קולחים ומצחיקים, חלקם על טהרת הנונסנס ואחרים סאטיריים וביקורתיים עם חצי תזמורת, הם מתכון מנצח לחגיגה שהיא כיף טהור. שממל הוכיחו כבר שהם מצטיינים בזה, כך למשל בשיר הקאלט “צרות של גויים”ומהטעימות שסיפקו לנו אמש מהחומר החדש – הם ממשיכים להצטיין בזה כמו גדולים. אגב חומר חדש, שממל היו הראשונים להרים את כפפת המחאה החדשה, מחאת הערק, לכנס את חבריהם האמנים ולארגן שיר סטייל We are the world, רק עם מלא אלכוהול בטעם אניס. אם לא ראיתם את זה אתמול בהופעה, אולי ראיתם את זה בחדשות, כי גם לשם הם הצליחו להגיע.

שלא תעזו לגעת להם בערק

אחת המעלות המרכזיות של שממל היא הגיוון. קשה לקטלג אותם תחת ז’אנר אחד שכן הם משלבים סגנונות ומעבדים אותם לטירוף שממלי לא צפוי. כך למשל, לפני  “ואן גוך” האנרגטי, הם ינעימו ב”שיר אהבה חברתי” המדויק, מקסים ונוגה:

 חצות ורבע – החגיגה מסתיימת. הייתה הופעה, היה הדרן, האורות נדלקים. סביבי נשמעים רחשים “אבל מה עם חנה זלדה?”. חנה זלדה הוא סיפור על לביבות, שהופך את ההופעה לתיאטרלית אף יותר. נדמה כי תמונע, מעוז תיאטרון הפרינג’, הוא ה-מקום לבצע את השיר הזה, אבל מסיבות שלהם, חברי הלהקה מחליטים שלא.

סיקור הופעות

עקבו אחרינו בפייסבוק 

X