בריין קנדיז – ממתק קשה לעיכול

מאת: אביטל פרוקופף

ההזמנה לנשף התחפושות של ה Brain Candies נשמעה יותר ממבטיחה. בכורה חגיגית למופע החדש שלהם, בפעם הראשונה על הבמה מזה שנה וחצי. לפני כן – תקלוט של קוואמי ומופע פותח של קמה ורדי. יאללה בלאגן, הוציאו את קרני השטן, הנה לנו חגיגת פורים ראויה אחרי הגשם המסורתי שביאס לכולם את החג.

אבל פנטזיית הפורים לחוד ומציאות אמצע השבוע לחוד. בפועל, חוץ מאיזו פרידה קאלו עם פרי לא מזוהה על הראש, לא ממש היו תחפושות או חדוות פורים. יותר כמו מעין סשן מוזיקלי לא ברור שלכל אורכו מצליח לאתגר אותי בדילמה הרת הגורל: האם אני נהנית או שמא, ממש סובלת?

את ה Brain Candies שמעתי לראשונה במקרה, כשהיוו מופע פריצה בהופעת ההשקה של שי נובלמן לאלבומו “יומי הוא חלום”. אז כתבתי עליהם, כי לאור הגיחה המוצלחת שלהם, אני חייבת לתקן את העוול ולרוץ לראות אותם. לא הרבה אחר כך, גיליתי שהם לא ממש מופיעים. לכן, כשנודע לי לפני מספר שבועות דבר הופעת ההשקה שלהם לאלבום שני, הציפיות היו גבוהות. כנראה גבוהות מדי. מה שידעתי עליהם הוא שהוציאו אלבום בכורה וההופעה הנוכחית תוכננה להציג את השירים מהאלבום החדש שהוקלט בלונדון וכנראה כלל גם שינוי במצב הרוח או כמו שהם הגדירו את זה “להמציא את עצמם מחדש”. מאוד מחדש מסתבר, שכן ההופעה הזו הייתה ברובה ההפך המוחלט מהכיף הקליל והשמח של ההופעה שראיתי אז. אבל אין טעם להגיע ישר לפואנטה, בטח לא בביקורת על הופעה באחד המקומות בתל אביב בו מקפידים בקפדנות לאכוף את התכונה הכה ישראלית – לגרום לך להתייבש עד שההופעה לשמה הגעת, אשכרה תתחיל.

פתיחת דלתות רשמית הייתה בתשע. אני לקחתי מקדם איחור מחושב ולא העזתי להראות פרצופי לפני עשר, רק כדי להגיע ולהבין שאין שמץ רמז להתחלה של הופעה. כארבעים דקות לאחר מכן סוף סוף עולה קמה ורדי ופוצחת במופע יחסית פושר. יצא לי לשמוע אותה פעם, במופע חימום אחר, לסן טיילור המוצלח, והיא הייתה חביבה, לא יותר. גם הפעם, היא הייתה לא יותר מחביבה ובעיקר רפטטיבית. בהתחלה זה נחמד אך השטיק הזה מייגע ומשמיד את עצמו די מהר שכן הפעם, כבר אחרי שני שירים, הבנתי שמיציתי.

ואז מגיע הרגע. הנה מתחילה לה חגיגת הרוקנרול. הם עולים לבמה לקולות מחיאות הכפיים של קהל מעריצים אדוק שנדמה נמצא שם כבר שנים ומאוד מתרגש שהם חוזרים להופיע. גם אני, כאמור, עם ציפיות בשמיים, מחכה כבר שיתחיל הקסם. כלומר, הרוקנרול על שלל סוגיו . הרי הכל כבר שם: יש גיטרה (אייל פיק), בס (יובל פיק), תופים (דניאל עצטה) וקלידים (נעמן שדמי החדש דנדש). האח, הידד, אפשר להתחיל את חגיגות הפורים!!!!

אז זהו, שלא ממש. זה לא שלא היו דברים טובים. המוחות רקחו כמה ממתקים בטעמים פסיכדליים מתקדמים, גם מהאלבום החדש Finding the F וגם מהאלבום הראשון שלהם שנושא את שם הלהקה  ויצא ב 2011. כך למשל, השיר המעולה הבא:

והיו עוד כמה טובים, כי בסך הכל, מדובר בזאטוטים מוכשרים. אבל משהו בהופעה הזאת לא עבד. הם לא הצליחו לסחוף, הם לא תקשרו עם הקהל ובעיקר הייתה שם המון המון פוזה של דיסטנס שגרמה להם ובעיקר לאייל הסולן, לתפוס את נישת הרוקנרול המנוכר ולא להיות חביבים. זה יכול לעבוד נפלא על במה ענקית מול קהל של אלפים. קצת פחות בסביבה האינטימית של האוזן בר שלא התפוצצה מקהל, בלשון המעטה.

אם הייתה נונשלנטיות, אז היא הייתה מאולצת ולא אמינה בעליל. ועם כל הפאסון של לונדון, אנחנו עדיין בישראל. אמנם אין לי בעיה עם אמנים ישראלים ששרים באנגלית, אדרבא, אני אפילו מהתומכות המוצהרות – אבל רבאק, להקה של ישראלים, לא משנה לאיפה בעולם תיסעו להקליט – אתם עדיין ישראלים. הסירוב התמוה לתקשר עם הקהל  היה ממש לא קול ומילא זה, מה הפוזה במילות קישור באנגלית לא ברורה?! תשירו באנגלית, אתם עושים את זה מצוין. אבל בתקשורת מילולית נטולת מנגינה, בפאוזות שבין שיר לשיר, אם כבר בחרתם לשגר איזו מילת קישור או שתיים – לגמרי אפשר למצוא כאלו בעברית. בטח כשקוראים לכם אייל, יובל, דניאל ונעמן. תראו איזה יפה דיברתם עם קוטנר (אז עם הקלידן הקודם – ניר יונה):

מה ששבר אותי סופית, היה הפינאלה בדמות סשן אינסטרומנטלי פסיכדלי שיצא מפרופורציות והפך מטוב ממש למעצבן ממש. ואז הם ירדו מהבמה. ולא חזרו להדרן המסורתי. עוד ביטוי למדיניות הברורה לא להיות נחמדים לקהל. בדרך כלל, אני חושבת שיש מוסכמות שלא לעניין לשבור. כמו ששחקנים משתחווים בסוף ההצגה – מוזיקאים ישובו להדרן. תרדו מהבמה ותחזרו, תעשו כאילו ירדתם מהבמה ועליתם שוב – לא משנה מה, תנו עוד טיפה של מוזיקה לה צמא הקהל שבא במיוחד לראות אתכם ובעיקר, הכנה שההופעה עומדת להסתיים. באמת שזה יכול לחרפן אותי לפעמים הפאסון המעפן הזה, אבל הפעם, דווקא נורא הייתי מרוצה שנגמר ואפשר כבר ללכת לישון.

אז חוץ מזה שבריין קנדיז זה שם גאוני כי הוא זורק מיד לכל כך הרבה אסוציאציות, זה בערך היה הדבר הגאוני היחיד לצערי בנשף הפורים באוזן בר. זה, והבועות סבון שחילקו בכניסה.

סיקור הופעות

עקבו אחרינו בפייסבוק 

0
Would love your thoughts, please comment.x
()
x
X