הפרודיג'י שלחו אותנו לחלל בהופעה נפלאה

בשנות ה-90' הם היו בשיאם, הם הביאו איתם משהו חדש, נוסחה אלקטרונית מתובלת בסגנונות שונים היוצרת צליל עוצמתי וממכר שסחף אחריו דור שלם. "מוזיקה עבור הדור האבוד" כשם הנושא של האלבום השני של הלהקה, בזכותו היא עשתה את הפריצה הגדולה שלה. זה ברור שהפרודיג'י מעבר לשיא של שנות ה-90', אבל הם הציבו רף כ"כ גבוה באותם ימים, כך שאפשר להבין את הירידה. יחד עם זאת, "הירידה" הזאת יכולה להיות הפסגה של לא מעט מ"אמני הביטים" החד גווניים וחסר היצירתיות בעולם המוזיקה האלקטרונית. אני חייב לציין שאני לא מחסידי המוזיקה האלקטרונית, אבל לפרודיג'י תמיד הייתה לי חיבה, אני מניח שזה בגלל הסגנון המגוון הכולל ביו היתר נגיעות של רוק-רגאיי-היפ הופ ובעיקר סטייל הפאנק-רוק האופף את הלהקה.

"הפעם האחרונה שהיינו פה הייתה פאקינג שנת 96'!" צעק מקסים ריאליטי בתחילת ההופעה, "הפעם זה יהיה אפילו טוב יותר". אני מניח שהמארגנים לא ממש ציפו לכך, כיוון שההופעה תחילה תוכננה להתקיים במתחם סגור, אולי מתוך מחשבה כי הההצלחה היא של הלהקה בשנות ה-90' היא נחלת העבר ודור הילדים האבודים נעלם לו וזה התבטא גם בשיווק ההופעה שלא היה יותר מידי אגרסיבי. למרות זאת, אט אט השמועה על ההופעה של להקת הרייב הענקית התפשטה והכרטיסים נחטפו, מה שהוביל את המארגנים לשנות את הלוקיישן למתחם הדשא בגני התערוכה תחת כיפת השמיים, רק חסר להם וזה היה באולם סגור, זה היה עלול להיות פלאשבק מטריד להופעה הדחוסה ב-96'.

ארגון ההופעה הפעם היה מושלם, דוכני אוכל (לא יותר מדי אבל שדרוג ביחס להופעות אחרות), ברים בשפע ומרחב מספיק גדול כדי להתנועע בחופשיות יחסית. הבונוס היה מזג אוויר המעולה, כך שמועד ההופעה היה מעולה, ממש רגע לפני הימים הלוהטים באמת של הקיץ. הגרעין העיקרי של הקהל היו ילידי תחילת ה-80', הדור האבוד ששמר אמונים ללהקה, יחד עם קהל צעיר יותר, פאנקיסטי, צבוע שיער, מלא בפירסינג וקעקועים וכאלה שבאו בעיקר להיכנס לאקסטזה ולתת בראש במעגלי הפוגו במהלך ההופעה. התכונה הייתה רבה, הדי.ג'ייז שחיממו את הלהקה היו חביבים, אבל היה אפשר לחתוך בסכין את אווירת ההתרגשות שששרה בקהל שהחל בקריאות "פרודיג'י" כבר כשעה לפני שאלו על הבמה. בחורה צעירה התחילה לעשות כושר וקצת מתיחות לפני ההופעה, טוב להפיג את המתח ולהתכונן היטב לפעילות האירובית הקרבה, חבר הצטרף אליה, אני הסתפקתי בלעודד אותם, שומר לי את כל הכוחות להמשך. חבר אחר מגיע עם חולצה מכופתרת מהר מאד הבין שהוא לא בא על האאוטפיט הנכון הערב..

prodigy
ברוכים הבאים לגיהנום, השקט שלפני הסערה.

הקהל היה מלא ציפייה אבל עם קצת סימני שאלה, עם אחרונה שהם היו זה היה מזמן, האם הם ייתנו בראש כמו פעם? האם הסאונד יהיה מעולה? אלמנט קריטי בסוג כזה של הופעה, ככל שעבר הזמן והדשא התמלא, עלתה התחושה כי עומד לקרות כאן משהו מיוחד.

ב-21:30 ולאחר המתנה לא קטנה, ההופעה סוף סוף נפתחה נפתחה בטירוף עם 'אנשי הוודו', הקהל נכנס לאקסטזה, קית' פלינט ובעיקר מקסים ריאליטי שעלה על הבמה לבוש בתחפושת גורילה שילהבו את הקהל כפי שרק הם יודעים. "איפה כל אנשי הוודו שלי?" שאל מקסים, מהרגע הזה ועד הסוף זה היה מופע אנרגטי שכולו ריקוד, קפיצות וגם דחיפות חסרות רחמים במעגלי הפוגו, כשמקסים לוקח פיקוד על הקהל שמתמסר להוראותיו כמו חיילים טובים, בלאגן מסודר להפליא. הם לא איכזבו ושרו את רוב הלהיטים הגדולים שלהם,  כי מי יודע מתי הפעם הבאה שהם יהיו כאן, עוד בצורת פרודיג'י של 18 שנה?.

בהמשך הלהיטים  של 97', "Breath" ו-'Firestarter", "Poison" "Smack My Bitch Up!", וגם הלהיבו בשירים החדשים יותר מהאלבום האחרון כדוגמת "Omen", "Take me to the Hospital" ו-Run With the Wolves", למרות שנראה שהקהל פחות בקיא בשירים החדשים יותר הוא התמסר בקלות למוזיקה שפשוט נשמעת מעולה והראתה שגם המוזיקה החדשה שלהם מעולה. טירוף חושים מוחלט, כל הקהל רוקד עד אפיסת כוחות משיר לשיר ונותן כשמקסים כל רגע מעורר את תל אביב.

זוגות החלו להתנשק צרפתית וזוג שהיה לידי עשה הרבה יותר מזה, מה שמסמל על הקונטרסט של הערב – הרבה כח ואגרסיביות לצד ערב מלא באהבה וחושניות. כבר מההתחלה כולם היו נוטפים זיעה כמו מים, אבל המוזיקה היא כמו זריקת אנרגיה לאדרנלין. יש כאלו שאומרים שהמוזיקה של הפרודיג'י היא "חסרת נשמה" ובגלל זה מדובר במוזיקה חסרת איכות, אז אולי אין כאן יותר מדי "נשמה", אבל זה לא העניין כאן. הפרודיג'י באים לעשות שמח כאן ועכשיו, זו מוזיקה השואבת השראה מתרבות הפאנק, מוזיקת מחאה אגרסיבית, בדגש על המוזיקה ופחות במילים (לעיתים גם במילים כדוגמת "Their law" שזכה לביצוע מעולה אתמול), אשר נועדה להקפיץ ולשחרר אנרגיות, היופי הוא שבניגוד לאחרים בז'אנר יש גם יצירתיות אדירה בכל האגרסיביות הזאת. באופן אישי לא הייתי רואה עצמי משתלהב כך וקופץ בשיא האנרגיה בכל הופעה אחרת של יוצר אלקטרוני אחר.

מקסים המשיך לשלהב את הקהל אחרי ההופעה, "הניפו את הידיים למעלה" וכולם מרימים כמה שיותר גבוה, לאחר מכן המפקד מכריז: "שמעו שמעו, תרדו למטה" וכל הקהל בלי יוצא מן הכלל יורד למטה ואז קופץ באופן אחיד עד השמיים לפי המקצב המוזיקלי. מקסים עודד עוד יותר את הקהל כשביקש לפתוח מעגל במרכז, והקהל נענה והחל במעגל פוגו גדול הכולל דחיפות ושחרור אגרסיות של צעירים וצעירות. צעירה אחת פונה אלי באכזבה: "איזה פראים הם, אי אפשר לראות הופעה ככה", אני ואחרים עונים לה "אין מה לעשות, ככה זה בהופעות כאלה". אם אתה נכנס בפנים וקרוב לבמה אתה צריך לדעת מראש כי אתה צפוי להיכנס לתוך אקשן בלתי פוסק, לא מדובר כאן בקהל קונצרטים, הכניסה לגיהנום היא לא לבעלי לב חלש.

ההופעה הייתה מעולה, הסאונד היה לא רע, אמנם טיפה איכזב בלהיטים "Breath" ובהדרן של "Out of Space" והייתה תחושה כי ההופעה נגמרה מהר מדי, אבל בסה"כ כמו שמשה פרימו מהכדורגל מסכם עם ציונים – ציון 3 אבל כפול 3. הקהל רצה עוד ועוד, שזה לא ייגמר, איפה יש עוד אמנים עם הסטייל הייחודי של פרודיג'י? איפה יש להקה עם כזאת אנרגיות שיודעת לשלהב את הקהל?. אולי אי אפשר להשוות את האווירה לשנות ה-90' כי זה קשור לרוח התקופה, אז לא היו מתעסקים בצעצועים מסיחי דעת ושולפים סמארטפונים המסתירים לאחרים את ההופעה, אך בהחלט הייתה הופעה איכותית עם קהל שהתחבר לערב אחד וקסום לטעם של פעם. חוזרים הביתה מותשים ומרוצים, עד הפעם הבאה.

סיקור הופעות

עקבו אחרינו בפייסבוק 

0
Would love your thoughts, please comment.x