מאת: אביטל פרוקופף
בתוך החלל הנעים של תיאטרון תמונע קשה בכלל לדמיין שבחוץ קור מקפיא עצמות. רק העובדה שתוך דקות ספורות, אזלה אספקת הסיידר החם, מלמדת על ההלם שאפף את הקהל בסופ"ש האחרון, שייזכר לימים כ"מדינה בסערה" לשביעות רצון משדרי החדשות המיוחדים. את סיום הסערה, לא יכולנו לחגוג בדרך טובה יותר מאשר בהופעה של סאן טיילור, שם במה שמקבל משמעות סימבולית אף יותר מזו שכבר יש לו.
לפניו, קמה ורדי לבדה על הבמה, במופע פותח. פורטת על הגיטרה לחנים קליטים, בקול דקיק ויפה שרה שירים נעימים, מעין שירי אווירה שהיו יכולים לשמש בקלות כפסקול של סרט אינדי אמריקאי. היא חמודה, מעדכנת שהיא קצת מצוננת, אבל לא מרגישים.
ואז עולה ארנון נאור, וברגע בו הוא אוחז בגיטרה, אור עמום עליו וההרכב שלו סביבו, הוא הופך לסאן טיילור. הוא פותח את ההופעה עם 'Who’s at your window' החידתי, הצצה שובבה לחומר החדש, לפני ההתרפקות על העבר.
סאן טיילור הוא מה שנקרא סינגר-סונגרייטר, וגם מושפע בשיריו מכאלו, דוגמת ניק דרייק, אליוט סמית' וג'ף באקלי. יוצר מרשים, ביישן ומאוד מוכשר. אנחנו מתכנסים בתמונע על מנת להפרד מהאלבום הראשון שלו, 'Like the Tide', אלבום פולק עם הרגשה מערב אירופאית קרירה, המורכב טלאים טלאים משירים שנכתבו כששהה בלונדון והוקלטו בארץ. "חשבתי שאחרי שאקליט את השירים, זהו, כך זה יישאר לתמיד. מסתבר שממש לא, זה כל הזמן משתנה", הוא מספר על הבמה.
הרכב הנגנים המצויין שאתו, מלווים אותו כולם לפרקים בשירה. עמרי בראל על הגיטרה החשמלית, דניאל ספיר על הבס, אודי נאור על התופים וג'קי פיי על הצ'לו, שמצליחה בקלות להפנט ולרתק את המבט אליה, בחיוך מקסים וסטוקים של כישרון. כך כשהיא שרה וכך כשהיא מנגנת. מדהימה.
בי אלבום ראשון, הי אלבום שני
במהלך ההופעה מזכיר נאור שזו לא רק פרידה, זו גם התחלה של אלבום שני, אשר הוא וההרכב עובדים עליו בימים אלו, שנתיים מאז יצא האלבום הראשון. הוא מבקש את עזרת הקהל הנאמן שלו להזמין את האלבום כבר עכשיו, ובכך לסייע בהשלמתו, כך שיוכל להוציא אותו במחצית 2014.
ההופעה מרתקת ברובה. אם כי ישנם קטעים מעטים בהם ישנה תחושה של לאות ואיבוד ריכוז, סאן טיילור מצליח ברוב השירים להרשים ולסחוף את הקהל אחריו, בשילוב מעניין של פולק, קאנטרי ומוסיקת עם. השירים מגוונים, לרובם אפילו גוון של תפילה. זה בולט ב-'On Our Way' הנפלא:
להדרן הוא מוותר על הבמה המרוחקת ונטמע-נבדל בקהל, מנגן על יוקלילי ושר, נטול מיקרופון, את 'I know what you want'. הוא נמנע מליצור קשר עין עם הקהל, כשאין אורות, במה ולהקה שיחפו עליו. אך שירתו המשכרת, מנותקת העזרים ממחישה מעל כל צל של ספק כי מדובר באחד היוצרים המיוחדים והראויים שקיימים בביצת האינדי.
