שירי יום השואה

השיר נכתב ע"י המשוררת פניה ברגשטיין אשר עלתה ארצה מפולין בשנות ה-30. את השיר היא כתבה בשנת 1944 (הולחן על ידי דוד זהבי) כשנה לפני שקיבלה את בשורת האיוב כי הוריה נרצחו ע"י הצורר הנאצי.

השיר מתאר את הכרת התודה של פניה להוריה שבזכותם בורכה בכשרון השירה וכן את תחושות העצב ואי הודאות על גורל עקב ניתוק הקשר עמם לאחר פרוץ המלחמה. נראה כי פניה הייתה מוכנה כבר לנורא מכל, והיא חותמת את השיר במילים "הנני אתכם מעל לחשכת התהום".

.

השיר, שנכתב ע"י אהוד מנור והולחן ע"י שם טוב לוי (מתי כספי דחה הצעה להלחינו), היווה את פסקול סדרת המופת "עמוד האש" אשר שודרה בערוץ הראשון בשנת 1981. הסדרה סקרה את תולדות הציונות משנת 1896 ועד קום המדינה בשנת 1948.

השיר ביטא בצורה יפה את הכמיהה הגדולה אשר שררה בקרב לב העם היהודי להקמת בית בארץ ישראל – מדינת היהודים.

השיר "התחנה הקטנה טרבלינקה" לקוח מתוך האלבום המופתי "אפר ואבק" (שיצא לאור ב-1988) העוסק כולו בשואה אשר מתאר את חייהם של יהודה פוליקר ויעקב גלעד בצל הטראומה שחוו הוריהם כניצולי שואה.

השיר נכתב ע"י ולדיסלב שלנגל, משורר יהודי פולני בזמן שהותו בגטו ורשה. השיר התריע על הסוף המר הצפוי של יהודי הגטו שנשלחו למחנה ההשמדה טרבלינקה. שלנגל נספה בשנת 1943, כנראה בזמן מהלך מרד גטו ורשה.

השיר הוקדש לאמו של ארצי, ניצולת שואה. השיר מתאר את הימים הטובים של ילדותה טרום המלחמה ועל הטראומה והשתיקה שלאחריה.

 השיר היה חלק ממופע משותף של ארצי ויהודה פוליקר שנערך בתיאטרון הקאמרי בשנת 1988 או אז יצאו לאור האלבום "אפר ואבק" של פוליקר ו"חום יולי אוגוסט" של ארצי.

המופע, שלא תועד נחשב לאחד המופעים החשובים והמרגשים ביותר שהתקיימו במקום, הן עקב הנושא החשוב והן השילוב החזק בין מוזיקאים גדולים שמצאו שפה משותפת כבני דור שני לניצולי שואה, אותו ביטאו לא רק בשיתוף הפעולה המוזיקלי אלא אף בשיחות מרגשות בפני הקהל.

השיר נכתב ע"י חנה סנש ב-1942 עת התגוררה במושב שדות ים. סנש, מצנחני היישוב, התנדבה להילחם לצד הצבא הבריטי נגד הצורר הנאצי במהלך מלחמת העולם השנייה, היא נתפסה והוצאה להורג בשנת 1944. השיר אינו מדבר ישירות על השואה ומתאר יחסים אישיים בינה לבין אלוהים וכן מתן דגש על חשיבות תפילת האדם ועל שמירת האמון באדם – שלא ייגמר לעולם.

יחד עם זאת, הרקע של סנש וכן הפיכתה לאחת הדמויות החזקות בהיסטוריה הציונית הפכו אותו לנכס צאן ברזל ולאחד השירים המושמעים ביותר ביום הזיכרון לשואה ולגבורה וכן ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

השיר נכתב ע"י זלדה מישקובסקי, אשר עלתה לארץ מאוקראינה בשנת 1926.

זלדה חשה הזדהות עמוקה עם יהודי אירופה שחוו את השואה וכתבה את השיר המרגש הזה שבעקבותיו נולד השם של מפעל ההנצחה של זיכרון השואה בירושלים – "יד ושם".

השיר הולחן ע"י חנן יובל ובוצע בצורה נהדרת ע"י חווה אלברשטיין בשנת 1975 כחלק מאלבומה "כמו צמח בר.

השיר אשר נכתב במקור ביידיש על ידי שמריהו קצ'רגינסקי והוא מתאר את מעשי הרצח שבוצעו בפונאר, עיירה בליטא. היהודים הובלו לבורות שנחפרו במקום על ידי השלטון הסובייטי עבור מיכלי דלק במקום, שם הוצאו להורג ביריות מעל ל-40 אלף יהודים.

השיר נכתב עבור הסרט זוכה האוסקר "החיים יפים". הסרט, בכיכובו של רוברט בניני, הוא מעין קומדיה טרגית אשר מתארת את היחסים של משפחה בתקופת השואה.

האב, בעזרת דימיון מפותח במיוחד מסייע בהסתרת זוועות השואה מפני בנו הקטן בתקופת הגטו עד לשחרור הגטו על ידי בעלות הברית.

השיר שנכתב ע"י המשורר יהודה עמיחי עוסק בשאלת תפקידו של האל כרחום וחנון כפי שהוא מתואר ע"י חזל. למרות שם השיר החיובי, מילות השיר קובעות כי האל אינו רחמן בסופו של דבר – הוא מרחם יותר על ילדי הגן אך עם השנים מידת רחמנותו הולכת ופוחתת עד שהוא אינו רחמן כלל עם "הגדולים".

השיר מתקשר עם אחד הנושאים הכואבים של השואה – עניין הספק בהשגחה האלוהית בקרב היהודי המאמין.

השיר נכתב ע"י נעמי שמר בעקבות האינתיפאדה השניה. השיר מתקשר לזיכרון השואה עקב ההקבלה של אירוע טראומי לאומי בו נרצחו חפים מפשע וכן תפילה שמתוך הרע הזה בסופו של דבר נגיע לעולם של שלווה וחסד.

השיר מתאר את דרכו האחרונה של יאנוש קורצ'אק סופר, רופא ופעיל חברתי יהודי פולני. קורצ'אק אשר שימש כאב בבית יתומים סירב להצעת הנאצים לצאת לחופשי והלך עמם למחנה ההשמדה טרבלינקה.

השיר, אשר נכתב על ידי משה קולגהפט, מספר על חשיבות העברת זיכרון השואה בין הדורות, גם עבור הדורות הבאים שכבר לא יזכה להכיר את ניצולי טראומת השואה – "נותרתי לבד, הלפיד עובר עכשיו מיד ליד, קחו ממני את הכל, אני הסנה הבוער ואתם תישארו כאן – כדי לספר".

מתוך העמוד הפייסבוק של שמעון ולוי:

״הוא מחכה לה״. שיר שכתבנו על חיים ויטל שמעון אבא של גלעד שאיבד את הוריו עם כניסת הגרמנים לצרפת. 

אשה טובה לקחה אותו ואת אחותו ושיכנה אותם במנזר. בגיל 11 הגיע לארץ ישראל אילם ומוכה טראומה. הוא השתקם, הקים משפחה והקדיש ועדיין מקדיש את ימיו לילדים במצוקה ואהבת ארץ ועם ישראל שאחד הם.

השיר שנכתב ע"י לאה גולדברג שרבים משיריה הושפעו ממאורעות השואה ובם עולים תחושות אשמה על כך שהותירה מאחור רבים ממכריה. לצד תחושות האלה שיריה מציגים גם געגועים לנוף ילדות במזרח אירופה, עם הצגת תיאורים של נופים פסטורליים אלה, כמו בשיר הנהר הלבן.

השיר שנתפס על ידי רבים, כשיר המציג את סיפורן של נפגעות תקיפה מינית נכתב למעשה על אמו של לידר, ניצולת השואה. "שאולי במקרה יגמרו החיפושים ואולי הוא יהיה הדבר שבשבילו החזקת חיים". 

השיר נכתב ב-1942 לכבוד פרטיזנית מוילנה בשם ויטקה קמפנר (Vitka Kempner), (לימים אשתו של אבא קובנר). את ההשראה לכתיבתו קיבל המחבר מהצלחת הפעולה הראשונה של הפרטיזנים היהודים מוילנה. בפעולה זו הותקפה רכבת שהובילה נשק ומאתיים חיילים גרמנים. (מתוך האתר זמרשת).

שיר מלנכולי שנכתב על ידי המשורר נתן יונתן. היוצר מביט בכאב על העבר שהיה ונשכח וללא תקווה גדולה אל עבר העתיד "לא נשאיר עקבות, ניתמר כעשן רכבות".

שיר הנושא של אלבום המופת "אפר ואבק" העוסק בחוויותיהם של יהודה פוליקר ויעקב גלעד כבני הדור השני לניצולי שואה. שיר זה נכתב על ידי יעקב עבור אימו, הוא מלאא חשש מרצונה של אימו לחזור לפולין עקב החשש מהצפת הזכרונות הטראומתיים, אך לבסוף נכנע לרצונה ומגונן עליה:

"קחי מעיל יהיה לך קר 
כסף כיס, גביש סוכר 
אם יהיו קשים הימים 
הזכרי בי לפעמים 
ואם זה עוד מסע נואש 
אל הצריף, אל המגרש 
במסילת העיר הישנה
איש לא יחכה בתחנה."

השיר נכתב ב1943 על ידי הירש גליק בגטו וילנה. השיר הפך במהרה למעין שיר המנון עבור הפרטיזנים היהודים, לא רק בגטו וילנה אלא במקומות נוספים ברחבי אירופה שהיו תחת השלטון הנאצי. השיר תורגם לשפות רבות אחרי המלחמה ואף זכה לביצוע של פול רובסון ביידיש ובאנגלית.

שיר שנתכתב והולחן על ידי אורן הופמן לזכר 6 מיליון קורבנות של השואה. עוד שיר מיני רבים שמטרתו להנציח את הזיכרון עבור הדורות הבאים, גם על ידי יצירת שירים ויצירות שונות עכשוויות.

ביומנו של אברהם סוצקבר, שנכתב ביידיש בשנת 1944, הוא מעיד כי התחבא בבית אמו שבווילנה על גבי כרכוב קטן על הגג כשהוא שוכב ופניו כלפי מעלה. כך שכב כששה שבועות כשאמו ואשתו מביאות לו אוכל מפעם לפעם, שם גם חלה וקדח בחום גבוה ופחד לרדת שמא יתגלה.

כך חיבר את השיר המתאר את הימלטותו ממקום למקום ולבסוף את שכבו לנוכח הכוכבים. כשירד, העלה את השיר על הכתב בפתקים מספר אותם הטמין במקומות מחבוא שונים בגיטו וילנה.

https://www.youtube.com/watch?v=HDx3fa-R1Do

שיר זה הושפע בעקבות זכרון ילדות טראומתי של אורלנד, עת היה עד לטבח שההתרחש בבית הכנסת בעיירה טטייב באוקראינה.

השיר נכתב ע"י אהוד מנור לזכר אביו שנפטר עת היה בן 15. שיר זהה מזוהה גם עם יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.

שיר קצר זה שנכתב על ידי חנה סנש כחודש טרם חציית הגבול להונגריה במסגרת השתתפותה לצד הצבא הבריטי במלחמה נגד האויב הנאצי. שיר זה מהווה סמל לרוח הלחימה וההקרבה של כל לוחמי המחתרות בארץ.

השיר שנכתב ובוצע על ידי שי גבסו  במסגרת אלבום הבכורה שלו, מתאר קשיים ומסע תלאות של המספר, ייתכן מתוך חוויה טראומתית בתקופת השואה.

מילות השיר אשר נכתבו על ידי ברק פלדמן (הולחן על ידי אסף אמדורסקי), מתארות דימויים המציירים תמונה חזקה המתקשרת באופן מובהק עם השואה. הסיפור בשיר מתאר את מסע החיפוש אחר האור של המספר בתוך יער סבוך.

"נפלתי לארץ, בשקט עצמתי עיני, אטמתי ליבי והרגשתי איך אני מתפרקת מכל כאבי, מכל בדידותי".

השיר שנכתב על ידי חיים גורי מספר את סיפורה של רחל ביהם אשר היתה פעילת מחתרת בגטו לודז'. באוגוסט 1944 החל פינוי גטו לודז' אל מחנה ההשמדה אושוויץ', רחל ביהם ואחיה פונו גם הם ברכבת. ביהם תיעדה את מסלול הנסיעה עבור חבר תנועת המחתרת שלה באמצעות פתק אותו הטמינה כמסוכם בקרון הרכבת.

השיר מתאר סיפורה של אישה ניצולת שואה ונע במרחב הזמן בין ההווה לעתיד, תוך הקבלה בין ראש השנה הנוכחי שמחזיר אותה לראש השנה שחוותה באותם ימים טראומתיים של מלחמת העולם השנייה והשואה.

"ואת אמרת שאת החג הזה 
לא תוכלי עוד שנה לעבור 
והיית צל מסתתר 
מפרפר על קירות הכפור, 
הלך וכבה הנר, דעך וכבה הנר 
ואת ידעת שאת החג הזה 
לא תעברי יותר."

שיר שואה המציג את הגבורה היהודית בתקופת השואה. למרות שכותב השיר, אברהם סוצקבר ז"ל, חווה חוויות מאוד קשות בגטו – אשתו ילדה בו תינוק שנרצח ואמו נשלחה למחנה ההשמדה, הוא האמין כי המוות לא יגיע אליו וכי הוא חסין מפניו זאת בזכות השירים שכתב, הוא חש כי הם שומרים עליו.

השיר "רכבת" של היוצר המוכר עמיר לב לקוח מתוך אלבומו השביעי. בשיר מתואר מסע שורשים של לב ברכבת באירופה, ואת חווייתו והתמודדותו האישית.

"בין הזכוכית והשולחן
היא מכרה שם טלאי צהוב
קיללתי ושתקנו בדרך חזרה
הרכבת לא איחרה
שמתי לב שזו רכבת ישנה
ואדנים של לפחות שישים שנה"

השיר יצא במסגרת אלבום האוסף של צור "פרפרי תעתוע" אשר יצא בשנת 2001. השיר מתאר את מעין דיאלוג בין צור לבין אביו, ניצול שואה, תוך הסתכלות על התקופה האפלה של השואה ותהיות איך צור, הבן היה מתמודד בעצמו עם מה שאביו חווה.

מתוך ערוץ היוטיוב של נורית הירש:

בבוקר בהיר אחד, שנת 2012, צלצל הטלפון בביתי. על הקו ידידתי יעל צפיר ובפיה סיפור על שיר לא ידוע של חנה סנש, שהתגלה במכתב פרטי של חנה סנש אל חברתה הקרובה ביותר מרים פרגמנט. חנה יסעור, בתה של מרים, החליטה לעשות סדר במכתבים הרבים שחנה סנש כתבה לאמה, ותוך כדי הדפסתם, גילתה את "הורה של בת גולה".

היא הציעה לי להלחין את השיר. מילותיו טלטלו אותי בעוצמתן, אבל הן לא נועדו להלחנה הן מבחינת המבנה והן מבחינת מצבי הרוח הקוטביים שנעו בין התלהבות עצומה לרגשות בדידות תהומית. מלאכת ההלחנה לא הייתה קלה וארכה זמן רב. לבסוף נולדה המנגינה, הנה השיר לפניכם. נורית הירש 2013.

השיר עיירה בוערת נכתב בשנת 1938, ע"י מרדכי גבירטיג (תורגם לעברית מיידיש ע"י אברהם לוינסון), שנתיים אחרי פוגרום "פשיטיק" בפולין.

מתוך ערוץ היוטיוב הרשמי של עידן עמדי:

״את הספר "אל תשלח ידך אל הנער" קיבלתי בגיל 18. כבר בקריאה הראשונה של הספר, אני זוכר את הסיפור על אברהם אליהו ז"ל ,"אברום דה פושר", אותו חסיד גור שהיה מגן ודוחף את היהודים שהיו נשברים בדרכם לעבודות הכפייה.

הרב לאו כתב בספר שהוא היה מגיבורי הילדות שלו. למרות שלא הכרתי את אברום ומעולם לא ראיתי אפילו תמונה שלו, הוא הפך להיות גם גיבור שלי. בפרויקט "הקול עוד נשאר", החלטתי לנסות ולכתוב על נושא השואה, אבל ממקום של חוויות אישיות, לנסות להעביר את הזיכרון ואת הרגשות של הניצולים כמה עשורים אחרי ואז נזכרתי בסיפור על אברום.

השיר מתאר, מנקודת מבטי, את הדרך שעשה הרב לאו ממחנה הריכוז בוכנוולד שעל שערו היה כתוב "כל אדם לגורלו" ועד להיותו מהרבנים הגדולים בישראל ומהאמונים העיקריים על המשפט "כל ישראל ערבים זה לזה״.