15 שנה חלפו מאז הקים יחד עם מג וויט את ה- וויט סטרייפס, הנחשבת לאחת מלהקות הרוק המשפיעות והחשובות של תקופתנו. כעת, כשנה לאחר התפרקות הלהקה (וויט טען כי ההתפרקות הגיעה עקב "שלל סיבות" והכחיש חילוקי דעות מקצועיים או יחסים עכורים בין חברי הלהקה) ולאחר שנטל חלק ב-2 להקות נוספות The Raconteursו-The Dead Weather, ג'ון אנתוני גיליס המוכר לנו יותר כג'ק וויט, יוצא לדרך חדשה ולא מוכרת עם אלבום סולו ראשון בשם "Blunderbuss" (סוג של רובה).
"Blunderbuss" מוכיח לנו למה וויט מדורג במקום ה- 70 (לעת עתה, יש לו עוד לאן לשאוף כשהוא רק בגיל 36) ברשימת הגיטריסטים הטובים בכל הזמנים של מגזין המוזיקה הנחשב "רולינג סטון". האלבום משלב מקצבים שונים של רוק קלאסי במיטבו, פולק, קאנטרי, פאנק, בלוז תוך כדי שימוש בכלים אינסטרומנטליים שונים ככינור ופסנתר.
מגוון הצלילים והסגנונות יחד עם הטקסטים המורכבים והלא קונבציונאליים, משקפים את כישרונו הרב ודמותו אפופת המסתורין של וויט. סביר להניח כי להתפרקות ה"וויט סטרייפס" ולגירושין מאשתו קארן אלסון יש השפעה כלשהי על השירים באלבום, זאת למרות שהוא שומר בקנאות על חייו הפרטיים ולא התייחס לעניין כלל. השיר הפותח שקובע את הטון והאווירה "Missing Pieces" הוא שיר די ציני ואפל, בו וויט המעורר רחמים, מתעורר בוקר אחד מחוסר איברים בגופו, ולקראת סיום מעביר את המסר העיקרי של השיר –
Sometimes someone controls everything about you"
And when they tell you that they just can't live without you
They ain't lyin', they'll take pieces of you"
האזינו לשיר "Missing Piecs":
מדובר בשיר מעולה שנותן ציפייה להמשך האלבום. השיר השני " "Sixteen Saltines" הוא שיר רוק מקפיץ וממכר, הפתיחה המהפנטת לקוחה מהפתיח של הסדרה המצליחה בוורלי הילס 90120, דבר ההולם את רוח הנעורים בשיר.
השיר השלישי, "freedom at 21" הוא שיר רוק-היפ-הופ-פאנק רועש ומקפיץ בו מתוארת מערכת היחסים הבעייתית שלו עם בחורה בעולם הטכנולוגי של המאה ה-21 –
"Two black gadgets in her hands
All she thinks about
No responsibility no guilt or morals"
ללא ספק זהו אחד השירים הטובים באלבום. עוד שיר מעולה הוא השיר הבא באלבום – "Love Interruption", בו הוא משתף פעולה בדואט עם הזמרת רובי אמנאפו. זהו שיר התרסה כנגד האהבה והשפעותיה ההרסניות על חייו של וויט, אבל מה לעשות הוא כמובן לא יכול בלעדיה, כפי שניתן להבין ממכלול השירים באלבום, סוג של "With Or Without you I can't live". זהו שיר פשוט נהדר שיכול גם לשמש כשיר המנון למאזוכיסטים שבינינו –
I want love to: walk right up and bite me,"
Grab a hold of me and fight me, leave me dying on the ground"
השיר החמישי הוא שיר הנושא של האלבום "Blunderbuss", עוד שיר שמוכיח את איכויותיו כגיטריסט על, קולות הפסנתר והכינור יוצרים שיר רוק אינסטרומנטלי מלהיב שמסתיים במשפט מבריק "Doin what you people need is never on the menu".
הקליפ של "Blunderbuss":
ברצועה העשירית באלבום – "Hip (Eponymous) Poor Boy", נראה כי וויט מתייחס להתפרקות ה"וויט סטרייפס" אליה הוא כבר מתגעגע כאשר הוא פונה לבחורה (כנראה מג וויט) –
And you'll be watching me girl, takin' over the world"
Let the stripes unfurl, gettin' rich singin' "Poor boy, poor boy
And I'll be comin' to play, I do it every day
And the title will stay, Hip Eponymous Poor Boy, poor boy"
בסך הכול מדובר באלבום מוצלח, עם מספר שירים שפשוט דורשים השמעה חוזרת, הן בגלל איכותם והן בגלל מורכבותם והניסיון להבין לעומק את המשמעות מאחורי המילים. וויט, שכבר בגיל כה צעיר נחשב לאחד מהאנשים העשירים בבריטניה לא נח על זרי הדפנה ובחר שלא התבוסס לו בבוץ של עולם הסלבריטי אליו הוא מתייחס בבוז.
יש שיאמרו כי וויט טיפוס די מוזר, בראיון בתחילת שנות ה-90 הוא טען כי מג מהוויט סטרייפס היא למעשה אחותו אך בהמשך פורסמו מסמכים המעידים על כך כי השניים היו נשואים (לאחר מכן הוא התוודה שהם אינם אחים והסביר כי הוא רצה כי תשומת לב הקהל תופנה למוזיקה ולא למערכת היחסים של השניים).
בהזמנות למסיבת יום הנישואין השישי מאשתו האחרונה, הדוגמנית והזמרת קארן אלסון, נכתב בין היתר: "לחגוג בקול גדול שש שנים לנישואין ואת הגירושים הקרובים באירוע מיוחד וחיובי". לפני יומיים (29/9/12) בניו-יורק הוא סיים את ההופעה לאחר כפחות משעה (למרות שהוא נוהג להופיע כשעתיים) לאכזבת המעריצים, שקראו בקול "Seven nation army" בתקווה כי וויט יחזור לשיר את ההמנון המזוהה כל כך עם הוויט סטרייפס, אך ללא תגובה מצדו של וויט. למחרת הוא הופיע כשעה וחצי, אך כמעט ולא תיקשר עם הקהל וטרם הגיב על נטישתו את הבמה ערב קודם לכן.
הקהל דרש, וויט ברח. השיר שהפך להמנון הרוק של שנות ה-2000 – Seven nation army:
יתכן כי מבחינת אישיות ג'ק אינו בדיוק האדם המושלם, אך אין ספק שמבחינת כישרון מוזיקלי יש לו את זה ובכמויות."Blunderbuss" מוכיח לנו כי ג'ק וויט הוא ללא ספק אחד המוזיקאים המוכשרים והמרתקים בסביבה וכי מדובר באחד מאלבומי הרוק הטובים של השנה, אם לא הטוב שבהם, מומלץ בחום.
