אחת התופעות הבולטות כיום בתעשיית המוזיקה של ימינו היא תרבות הריאליטי המבישה. אמריקן איידול, אקס פקטור, כוכב נולד, אייל גולן קורא לך ודומיהן הפכו את המוזיקה לשיאי מסחור חדשים בה התעשייה מסביב למוזיקה – הכסף, הפרסום והסלבריטאות הפכו להרבה יותר חשובים מהמוזיקה עצמה (דוגמא למסחריות החזקה בתכניות אלה בכתבה שפורסמה ב"דהמארקר"). בתכניות אלה לכאורה יש דבר חיובי בכך שהן נותנות הזדמנות שווה לכל אחד להיכנס לתוכנית בזכות כישוריו המוזיקליים כאשר בסופה הזוכה נקבע על פי החלטת השופטים והקהל. אך בסופו של דבר, גל התוכניות האלו גורם נזק עצום ולהזנייה של המוזיקה – כישרונות רבים תולים את יהבם בתוכניות הריאליטי כי הם רואים בתוכנית קרן הישועה שתביא אותם להצלחה, זאת במקום להשקיע באמת ולייצר מוזיקה איכותית.
אין מדובר בדבר רע (לבדוק את החוקים של כוכב נולד על מה מתחייבים לאחר הזכייה) לנסות את מזלך בתוכניות אלה ויש מספר כישרונות אמיתיים שבאמת הצליחו בזכותן (אך מעטים הם אלו שהצליחו לנצל את התוכנית תוך כדי שמירה על אותנטיות והקו המוזיקלי עמו הם הגיעו לתכנית וזה בין היתר בגלל החוזים הכובלים של ההפקה של תוכניות אלה), אך ברגע שהאמן תולה את כל יהבו בתכנית זה מראה לנו עד כמה תפיסת העולם של המוזיקאים הצעירים (ומי שעומד מאחוריהם) מעוותת. בארה"ב ובריטניה התכניות האלה אמנם תופסות מקום מרכזי ,אך עדיין מדובר במדינות בסדר גודל ענק בהן המוזיקאים יכולים למצוא את המקום שלהם ולהרוויח את לחמם בישראל הקטנטנה הדבר פשוט מהווה גזר דין מוות למוזיקאים העצמאיים. ישנם מספר עצום של להקות ואמנים שרק מחפשים לתפוס את דרכם קדימה וברגע שתוכניות הריאליטי, אשר אינן מתבססות על כישרון אומנותי של יצירה אלא בעיקר על "שואו", הדבר פוגע קשות באמנים המוכשרים באמת.
כלומר, לא מספיק שהמוזיקאים והיוצרים של היום מתקשים להצליח ולהתפרנס בתעשיית המוזיקה הנוכחית בה כמעט ולא ניתן להתפרנס ממכירות מוזיקה עקב שיתוף הקבצים ואי מתן זכויות לאמנים, עליהם גם להתמודד מול יוצאי תכניות הריאליטי המקבלים יחס מועדף. אז מהם סיכויי ההצלחה של מוזיקאי יוצר בעל קול לא הכי מוצלח בעולם? כזה שאין מאחוריו גב פיננסי, כך שאינו יכול לקדם את עצמו ע"י השקעה כספית גבוהה בשיווק אגרסיבי? וכזה שאינו הכי יפה בעולם או בעל סיפור כלשהו שאינו עומד בקריטריונים (כגון: "הערבי" או "האתיופי" התורן כשלרוב מדובר בנציגות בודדת במסווה של מתן הזדמנויות שווה לכולם) של תכניות הריאליטי המוזיקליות? סיכויים לא רבים אני מניח.
לכאורה מדובר בתחרות זמר אשר מעודדת כשרונות וכל אחד יכול להצליח בה, אך למעשה זה לא כך והסיכוי להצליח בתוכנית זו הם אפסיים, רק בודדים מצליחים לזכות בתהילה וגם זה תלוי בקריטריונים של ההפקה ובהצבעות SMS מפוקפקות. זאת, בניגוד לתחרויות הזמר בעבר אשר כללו לפחות חומרים מקוריים שהביאו איתם הזמרים ובעולם נטול אינטרנט וסמארטפונים הבחירה של המנצחים הייתה אותנטית יותר. כל מה שנשאר לנו זה תוכניות פלסטיות המשווקות מוצר (אשר הזמרים בתוכנית מהווים חלק ממנו) הכולל ביצוע קאברים על ידי זמרים (שבמקרים רבים מרגישים עד כמה הם אינם מזדהים ומתחברים לרוח השיר) על מנת שייצור עניין, רייטינג ויביא כמה שיותר רווחים עתידיים לתוכנית.
מעבר לכך, העוצמה של תכניות כאלו היא כל כך חזקה כיום כשביקורת שלילית ופוגעת של השופטים באמן צעיר יכולה לפגוע בו קשות ולהוריד אותו לקרשים ולחסל את האמונה שלו בכך שהוא מסוגל לפתח קריירה של מוזיקאי. אבל אנחנו לא חושבים על הדברים האלה, כי אנחנו נהנים מהשואו, אנחנו חלק מהתרבות הזולה שעיקרה החוויה סביב המוזיקה, במקום שלמוזיקה יהיה ערך תרבותי היא הופכת להיות בידור נטו. כנראה שאכפת לנו פחות מהמוזיקה עצמה, מהמילים וממשמעותן, מי עומד מאחוריהן, הכל מלאכותי ומתבסס על כל מה שמסביב למוזיקה ולא על המוזיקה עצמה.
אז יש כאלו שיבואו ויאמרו שהתוכניות מותאמות לעידן החדש של המוזיקה, ומפתחת כישרונות שיש להם סיכוי להצליח בתעשיית המוזיקה כיום, הווה אומר: מתן עדיפות לכאלו שיצליחו בתעשיית מוזיקת הפופ המיינסטרימית שטופת המסחריות. כלומר, התוכניות המסחריות האלו, מעודדות את המוזיקה המסחרית וכך תורמות עוד יותר לפיחות במוזיקה האותנטית והמסרים. מילא היה מדובר בתוכנית אחת, אך מדובר בתוכניות רבות שבעצם הפכו לפלטפורמה המרכזית בה ניתן להצליח בתעשיית המוזיקה ועצוב שכך הם הדברים. אם אנחנו נשב בצד ולא נשמיע מספיק קול כנגד תרבות הריאליטי המדרדרת את הנוער ואת והדור הבא של המוזיקאים שלנו, אז מה שאנחנו שנקבל בסופו של דבר זה בדיוק מה שהתוכניות האלו מוכרות לנו, מוזיקת אינסטנס רדודה ותו לא.
