מאת: אסתר קובי
הלהקה המעניינת, מונטי פיורי, הצליחה לגרום לי להרים גבה בהופעה בה נכחתי אמש. מדובר בהרכב המונה צוות צעיר ונאה, שמציג לנו ז'אנר במקצבים איטלקיים וחפלה שמזכירה סרטוני חתונות משנות ה-60. מונטי פיורי מנגנת רוק ופופ קצבי בליווי שירים ויצירות מקור באיטלקית בטון הומוריסטי ומשעשע שלא נראה כמותו בתל אביב. הווייב מיד הופך שמח וצוהל, אנשים מניפים כפיים ויאללה בניענועים.
הסולן הקומי, איתמר פינצ’י, מתמסר אל החוויה ומצליח להחיות להיטים ישנים כקאבר מדליק ובאיטלקית כזו שאף אלו שאינם דוברי השפה (דהיינו אני) מצליחים להבין ואף לצחקק מהבידור התיאטרלי עם 'סניור שוקו' (אדון שוקו), 'אני חוזר הביתה' של דורון מזר, 'הופה הולה הולה' ואחרים. מכאן שהנוכחים זוכים לאנטרטיינמנט של ממש ומתמכרים לחפלה איטלקית וצבעונית ביחד עם הקהל המרקד.
בהתחלה המופע הרגיש כמעין מסע לניכר, בגלל האיטלקית, האיזכורים התרבותיים של איטליה (ספגטי ופרמז'נו) וגם בגלל עיצוב התאורה הרומנטי שמבליט תלבושות הולמות כאילו היתה זו להקה המופיעה ברחובות איטליה לכבודם של התיירים המתפעלים. הגברים מהודרים בחולצות מכופתרות עם פפיונים וגברת עם גיטרה בס בשמלה אדומה ותסרוקת אלגנטית לקישוט.
אל הבמה הצטרף לשיר הקומיקאי והשחקן, אבי קושניר. כמובן שהאדון זרם עם אווירת האיטליאנו התוססת ואל רוח השטות, הציג עצמו בהומור והשתלב בקלות. גם לאחר שקושניר ירד מהבמה לא פסקה ההתלהבות ולקינוח אחרון פינצ'י קפץ לתוך הקהל לתדרוך כיצד להסתדר במעגל עם תנועות בסיס להנפת הרגליים. יחדיו כולם התחילו לפזז בעליצות (כן, גם אני). היה זה מחזה חדש ותוסס שלא מבייש שום חפלה מסורתית. המסקנה היא – פשוט להגיע, לשמוח, לרקוד וליהנות. יש בידור יותר טוב?
אלבום הבכורה: Allegro
איתמר פינצ’י: שירה
אסא רביב: גיטרה חשמלית
עירא רביב: תופים
עמרי בר: אורגן
אור אדרי: גיטרה בס
מונטי פיורי מארחים את אפרת גוש בקליפ של "Caro Capitano":
