תומר ישעיהו במופע השקה ל"אגם הלימון"

לאחר מופע החימום המוצלח, מגיעים למופע המרכזי של תומר ישעיהו. תומר והצוות שאיתו (צוק דבוסק על הבס, שחר חזיזה על התופים ובן אבגיא על הקלידים) עולים אל הבמה מול מועדון מלא בקהל מגוון מכל הגילאים.

ישעיהו מתחיל את ההופעה בביצוע שירים מאלבומיו הראשונים, ביניהם: "חורף ים תיכון", "יום כיפור", "עדר כבשים", "בוידעם" וגם את השיר הנהדר "שבועיים". השיר מציג פיסות מחיי היום יום של ישעיהו וגם את נקודת המבט שלו החיים והסביבה בארץ ובתל אביב בפרט, תוך תיאור קשיים בטקסטים שחלקם קורצים ומעלים חיוך שמהול בעצב. הטקסט המקורי כולל את המשפט "אין אלוהים", אותו הוא השמיט בהופעה, אולי על מנת לא לפגוע ברגשות הקהל הדתי שמגיע להופעות. הוא שילהב את הקהל כשחולל פלאים עת ביצע את קטע הסולו הוירטואוזי שלו על הבוזוקי, הכלי בו הוא משתמש לאורך כל הקריירה וניכר כי הוא בעל שליטה אבסולוטית על הכלי והקהל פשוט מתמוגג מזה. 

 גל שחיתות, זה לא חשוב, עשו את זה חוקי, בתל אביב כולם רזים, ולא נעים לגור בדירה של ההורים, טוב שיש פלאפל, אין אלוהים / עננים של גשם, רק שבועיים בשנה, ויש תשעה באב וחגים בהתחלה, ומסורת ואיראן בקידוש אני שם כיפה, ויתגדל ויתקדש שמי רבא

לאחר מספר שירים ישעיהו עושה הפסקה קלה, הוא משתף שהוא לא תיכנן זאת, אך מסביר ששנה וחצי הוא לא הופיע ומה לעשות הוא טיפה התעייף, הקהל מגיב בחיוך ואמפתיה ומעניק לו כמה רגעים של חסד לפני שהוא חוזר לעניינים ומבצע שירים מהאלבומים האחרונים. ביניהם "כביש הערבה" שמשלב קצת אמירה פוליטית וביקורת על הפוליטיקאים ועל מנהיג הממשלה, וכן על הסיטואציה האקטואלית בה אנו מגיעים למלחה בקיץ כל מספר שנים. זאת, לצד תיאור מסע בדרכים וחלומות על חופש ורגעים רומנטיים.

שר התחבורה אשם, או שר הכלכלה, שר התקשורת הוא ראש הממשלה, האישה כבר השתגעה, בקיץ מלחמה