מאת: עידו רוזנבאום
קיץ ישראלי בחוץ- חום אימים, לח במישור החוף ורק רוצים משהו מרענן שיעשה את זה קצת פחות נורא. מזג אוויר נעים עם רוח בשיער? לא ממש. נסיעה במכונית עם גג נפתח ומשקפי שמש? לא ממש. נסיעה בכל רכב לא משנה לאן אם ה-the black keys ברקע? יש ועוד יש איך, וכמה זה מרענן.
למי שלא מכיר מדובר על הצמד הכי מגניב שעובד היום בארה"ב בתחום הבלוז-רוק. הם הלכו על הנוסחה של ה-white stripes, ההרכב כולל 2 חברים בלבד, דן אורבך (מעין מידאס מודרני שאחראי על הכל חוץ מתופים) ופטריק קרני (לא מידאס ואחראי על התופים) שביחד עושים רוקנרול כיפי, קצבי, קליל עם השפעות בלוז , לא מבינים על מה מדובר? תשמעו את שיר 3 Gold on the Ceiling" ותקבלו את הרעיון.
באלבום הזה הצטרף לצוות לא אחר מאשר דיינג'ר מאוס, מפיק העל בעל הקבלות שהיה חלק אינטגרלי באלבום הזה, הוא היה שותף לכתיבת המילים ואף מנגן באלבום. תחברו את כל הנתונים האלה וקיבלתם פצצה של גרוב, גיטרות מלוכלכות, קצב מעולה והרבה הרבה כיף. מי שמחפש משמעות במילים באלבום הזה יכול להפסיק בחיפושים בזה הרגע שכן ארבוך בעצמו הודה שהמילים חסרות משמעות ופשוט נכתבו על מנת להתאים ללחנים. אבל זה לא מונע מהאלבום הזה להיות הכיף הגדול שהוא.
אחד השירים היותר מיוחדים ובולטים באלבום זה שיר 4 Little Black Submarines, פתיחה אקוסטית רגועה ואחר זה נכנסות הגיטרות עם הדיסטורשיין, הכיף מתחיל ותמונות של לד זפלין מתרוצצות להן בראש. אלבומם הקודםbrothers היה הצלחה ענקית וזכה במספר רב של פרסים, אז מה הם עשו הפעם ? הוסיפו קצב לשירים, אין פה בלאדות איטיות ( כפי שהיו ב-( brothers אלא שירים מהירים ודי קצרים, הנגיעה של דיינג'ר מאוס בהחלט מורגשת. למוזיקה שלהם נוסף פן נוסף, הכל מהודק יותר, מדוייק יותר וקולע יותר.
בהחלט אלבום ששווה לשמוע, למי שלא מכיר את ההרכב זה אלבום נהדר לפתוח איתו את ההיכרות ולמי שמכיר את ההרכב יודע בדיוק מה הוא מקבל. רוק-בלוז משובח כמו שהוא אמור להשמע, הרבה כיף וגיטרות עם הצליל הנכון.
